איזיקה גאון | אוצר יוצר 

איזיקה מתארח בבית בנימיני, היא ההגדרה הטובה ביותר לתערוכת יחיד בחלל הגלריה התחתונה של המרכז לקרמיקה. למרות שנפרדנו לפני עשרים וארבע שנים, איזיקה נוכח בחיינו מידי יום. אמן, יוצר, אוצר ואיש של אנשים, מארח, נוסע, חוזר, פוגש חולם, מהגר מאושר. בשנים האחרונות לחייו, הוא מצא עניין עצום ביצירה בפורצלן, דוחק בבית המלאכה בפירנצה להצטרף אליו במסע אל צבעים וצורות חדשות כמצע לרישום חופשי של נושא שליווה אותו מאז היה סטודנט צעיר בבצלאל – דימוי ראש, פורטרט עצמי בין חלום ופחד מוות. 24 שנים עב

החיפוש אחר שורשים מקומיים בשלביה הראשונים של האמנות החזותית בארץ במהלך המאה ה-19 מורכב ומתסכל. רובם של היוצרים אותם אנו מזהים היום כ-מקומיים או העוסקים ביצירה מקומית, היו חסרים את מה שיהיה מזוהה בשלבים מאוחרים יותר כזהות לאומית. חלקם עסק במחקר חזותי של תולדות הקהילות היהודיות או בקרב התושבים המקומיים האחרים בארץ תוך היקסמות ממסורות של יצירה אומנותית – מה שבימינו נקרא קראפט. תוצרי מלאכות היד, המשך ישיר של מסורות חומריות מקומיות בטקסטיל, חומר, רקמה, עץ וצורפות, היו מיועדים לשתי

שלושה סיפורים ליוו אותנו כילדים כששאלנו לפעמים על ילדותו של אבא. הראשון נשמע לנו כמו אגדה והשני, תאר במדוייק את מי שיגדל להיות אבא שלי, השלישי יגדיר את נקודת מבטו הייחודית. במחשבה שניה. אולי שלושתם עושים זאת באיזשהו אופן. ביקשתי מאמא שלי, לחזור ולספר את הסיפורים. לאמא שלי יש יכולת מדהימה לזכור פרטים (לפעמים גם לסדר אותם מחדש על פי הצורך) וכשרון לשפות. שני אלה היו לה לעזר שנפגשה במשפחת גאון ובסבתי הביקורתית והמחמירה. היא למדה יוגוסלבית הקשיבה וזכרה כל פרט - בין אם זה מתכון ובי

תמיד לומדת...לקראת סוף קורס בנושא היסטוריונים ועבודתם, התבקשנו לבחור דמות היסטורית שהשפיעה עלי, ללא היסוס עניתי [בלב] איזיקה. אבא שלי. לפעמים נדמה לי כאילו הייחוס זה 'אבא' לוקח משהו מדמותו ההיסטורית. את מעמדה או נוכחותה הכל כך מרשימה ודרמתית לעולם העיצוב והיצירה המוזיאלית ולכן אני מוצאת את עצמי קוראת לו בכל דיון שאינו משפחתי – בשמו שאהב כל כך, איזיקה. היה בו ייחוד ושונות, הוא לא נשמע מקומי, או ישראלי ואיפשר לחבריו ברחבי העולם לקרוא לו בקול ללא תסבוכת עם העברית. חזרתי אל ה'מחב