איזיקה גאון | אוצר יוצר 

לאט לאט, אני מסיימת להקליד את עוד ועוד טקסטים מתוך הקטלוגים של המחלקה. הטקסט שבהמשך, הודפס על הכריכה הפנימית של אוגדן התערוכה "צניחה חופשית" שלה היקס במוזיאון ישראל 1980 . הזכרונות שלי מהתערוכה ומשילה עצמה כל כך דרמטיים ולמרות כל הנסיונות שלי, לא מצאתי צילומים שיציגו את עצמת החוויה בגלריות, הליכה לצד שכבות של בד, כמו שכבות ארכאולוגיות, כותנה לבנה, מדים ירוקים, חוטים שחורים מלופפים. אני זוכרת את ההשפעה של התערוכה עלינו. ילדים ירושלמים שעבורם מפגש עם טקסטיל נע בין ההתרגשות מאוב

שישה חללים, חמישה מעצבים ו-15 פנלים עמוסים בזכרונות יש בתערוכה שנסגרת הערב בשבוע העיצוב ירושלים. כל כך קשה היה לבחור, לצמצם, לקרוא ולכתוב מחדש את המחלקים החסרים. ומצד שני, כל כך מהנה ונעים, מרגש וממלא השראה לעבוד עם חמישה מעצבים שיצאו איתנו למסע בעקבות איש שכמעט ולא הכירו. אי.זיקה קראנו לה, יובל סער ואני בהתאמה לתמה המרכזית של שבוע העיצוב ירושלים התערוכה בירושלים: איים. לתוך רגע בזמן התנקזו כל כך הרבה סימנים של זמן - 44 שנה לפתיחת המחלקה לעיצוב ואדריכלות במוזיאון ישראל, פתיח

לפני מחר, אני אורזת חפצים אחרונים לארונות התצוגה. לפני מחר, אני עוברת שוב ושוב בראש על הרשימה שרק אני יודעת בעל פה, מנסה לחשוב מה עוד יכול לספר על מי שאיננו וכל כך נוכח. החפצים, כמו שהשאיר אותם, מפוזרים-מסודרים בארגזים כשהם מאוגדים בקבוצות בעלות הגיון פנימי שלא תמיד ניתן לפענח. צעצועים ממקסיקו, גלויות של טרטה, קופסאות סיגרים מלאות בפושפינים צבעוניים, חבילות של עפרונות וסטים של צבעי מים משומשים. הוא לא תכנן לא להיות. למרות שאמר שוב ושוב, וצייר ופיסל את מותו הקרוב, אנחנ לא רצינ

כך בחר לפתוח ' דן הנדל, אוצר המחלקה לעיצוב ואדריכלות לפתוח את התערוכה 'סימני דרך שישים שנות יצירה של דן רייזינגר', לצטט במקום להאריך ולהסביר על חשיבותה של התערוכה. כך הוא הקריא 20 אמרות שנחרטו בזכרונו במהלך עבודתם המשותפת. "פעם היו עושים תערוכות בשבועיים" הבטתי בשניהם, דן ודן ובהקהל האוהב שהקיף אותם, בחצר שהיתה פעם של קפיטריית האורחים במוזיאון, עוד לפני שקראו לה 'קפה מנספלד', וחשבתי על הזמן, הזכרונות התעוד השכחה וכמה קשה למיין נוסטלגיה מוזיאלית ולברור בין מקצועיות לאהבה. לאי