כרוכים יחד, עשרים שנה לגלריה פריסקופ

פריסקופ חוגגת עשרים שנות עיצוב מקומי.

כשהגיע המייל לקראת התערוכה שמרתי אותו פתוח, ידעתי שאני רוצה להכין משהו שיאפשר לי לסיים שנה של געגועים ועיצוב, זכרונות ותערוכות. הפסקות בין היום יומי למה שאיפשר לי להפוך להיות מי שאני. אני לא מציגה בגלריות, שדה הפעולה שלי הוא מן העבר השני.

אבל הפעם הידים ביקשו לעשות.

זה המייל ששלחתי לשרי פראן וגלינה ארבלי :

"החיבור הבלתי אפשרי שבין שני התאריכים, לידה ומוות, הובילו אותי בשנה האחרונה

ללמוד מחדש, לקרוא ולהקשיב קשב רב למילים שהובילו את עולם העיצוב הישראלי בחמשת העשורים האחרונים. את הפרידה מאיזיקה ליוו אמנים מעצבים ויוצרים מכל העולם, שהגיעו לבית הקברות הקטן בבית הלוי ועמדו המומים נוכח החסר הנורא.

שילה היקס, שהפכה מאז תערוכתה במחלקה לעיצוב ואדריכלות במוזיאון ישראל, לחברה, קולגה ושותפה לחלומות יצירה גדולים, ניצבה בפני הקבר קדה קידה יפנית עמוקה וצעדה לאחור. אני לא נפרדת היא אמרה אז.

בסוף ימי השבעה, יצרנו, בהשראתה, ארבע כריות עטופות וכרוכות החוטים שביאה איתה לארץ, דומות לכריות שיצרה והציגה בכל העולם. בתוך כל כרית, חולצת אבל גזורת צווארון.

בכרית שאני מכינה לתערוכה, נמצאת חולצתו המכופתרת של איזיקה גאון, מערב הפתיחה של גלריה פריסקופ, לפני עשרים שנה, כרוכה בשארית החוטים מפריז."

וזה הלייבל שיופיע ליד הכרית :

כרוכים יחד, 20 שנה וגעגוע

מחווה לארוע פתיחת גלריה פריסקופ ולציון 20 שנה למותו של איזיקה גאון

על פי יצירתה של אמנית הטקסטיל שילה היקס.

מחווה להערכה והאהבה שליוו את השיחות של איזיקה ושרי ואת עבודתם המשותפת של שילה ואיזיקה ומסמלת את היחסים המורכבים והנפלאים שבין אוצר, יוצר והחומר שמונח ביניהם.