NON E PIU BELO COSI ?

"עצרתי את הווספה בשולי שדה מעובד, על אחת הגבעות מעל פירנצה. בשדה עבד איכר,ששתל שתילים רכים של חסה בין שורות של ראשי כרוב מפותחים. כשהגיע לקצה השורה עצר לידי והזדקף. אזרתי עוז ושאלתי באיטלקית עילגת מדוע הוא שותל את החסה בין שורות הכרובים. הוא הסתכל עלי בעינים שואלות כלא מבין. חזרתי על השאלה. האיכר פנה לאחור, בחן את חלקת השדה ושאל: "?NON E PIU BELO COSI" - האם זה לא יותר יפה כך? הפגישה הזו, שאירעה לפני יותר משלושים שנה, מאירה, כך נראה לי, את חשיבות האסתטיקה בעיני האיטלקים, ומספקת תשובה אפשרית, חלקית אומנם, לשאלה מדוע המוצרים האיטלקיים ידועים ביופיים בעולם כולו. השורות הארוכות של ראשי הכרוב, שביניהם מבצבצים שתילי חסה רכים, ירוקים כהים, במרחקים מדודים, יצרו מראה יפה להפליא, שהזכיר לי את הנופים בציורים של ציירי הרנסנס הפיורנטיני, פאולו אוצ'יו ופיירו דלה פרנצ'סקה. בשיעור תולדות האמנות בירושלים לימדו אותי שנופים אלה הם תוצאה של סגנון ציור מבוקר ולא "תיאור מן הטבע". המציאות לימדה אותי משהו אחר. בכל מקרה, האירוע קשר את עברה המפואר של איטליה להווה, שתרומתו האסתטית מרשימה לא פחות

"כל דבר שעשו בני האדם הוא מעוצב. אך לא כל דבר מעוצב היטב", אמר המעצב האנגלי ט. קונראד לפני יותר מעשרים שנה. כדי להתאים את אמרתו לרוח הזמן כדאי להוסיף כי "כל דבר שעוצב היטב, עוצב באיטליה". ייתכן שהסיומת הזו לא תעמוד במבחן אקדמי, אבל היא תעמוד לבטח במבחן הביקור בארץ המגף.

יש הסכמה כללית על כך שנושא עיצוב המוצר חשוב, אך אין אפילו אדם אחד היכול להגיד בביטחון מלא מהו עיצוב. דיונים שהתקיימו סביב נושא זה לא הניבו שום הגדרה פופולרית מוסכמת. מה שעלה מהם הוא כי עיצוב הוא בו זמנית התהליך במסגרתו נפתרות הבעיות הכרוכות בייצור מוצר מסויים, והתוצר של תהליך זה. עיצוב עונה לצרכים המשתנים של החברה, להתפתחויות הטכנולוגיות ולמגוון של בעיות סביבתיות. המונח מתקשר היום לדברים השונים זה מזה באופן מהותי כמו תכנון תוכנות מחשב, בניינים, מוצרי צריכה וסגנון התספורת.

הדור הראשון שלושה מעצבים ממילאנו - ברונו מונרי, אנצו מארי ואטורה סוטסאס הבן - השאירו חותמם על אתרים רבים באיטליה. ניתן להיתקל בחפצים שעיצבו כבר בשדה התעופה הבינלאומי ליאונרדו דה-וינצ'י ברומא, בגלריות עיצוב שונות, בחנויות ובבתים. יצירתו של ברונו מונארי הפוטוריסט מבוססת על שילוב של חשיבה אנליטית עם אינספור הברקות מקוריות. עבורו העיצוב הוא דרך חיים ולא אמנות לשמה. אנצו מארי, אדריכל ומעצב, מאחד ידע נרחב בתרבות ובמסורת האיטלקית עם טכנולוגיות ייצור חדשניות, ומעצב מוצרים תוך הערכה וכבוד לאנשים שישתמשו בהם ולאלה שיעסקו בשלבי ייצורם השונים. אטורה סוסטאס הבן קנה את פרסומו הבינלאומי בראשית שנות השמונים כ"גורו של קבוצת ממפיס", קבוצה שיצרה מילון צורני חדש לעיצוב המוצר ולעיצוב פנים הבית. אטורה היה זה שעיצב את החנויות של ESPRIT ו- FIERUCI במילאנו ובערים אחרות באירופה ובעולם, והקנה להן את הדימוי המלווה אותן עד היום.

שלושה מעצבים אלה מייצגים את הדור הראשון של מעצבים איטלקים אחרי מלחמת העולם השנייה. מאז הצטרפו לעולם העיצוב האיטלקי מאות, ואולי אלפי צעירים. אם בכל משפחה יהודית טובה רצוי שיהיה עורך דין, או רופא, בכל משפחה איטלקית טובה רצוי שיהיה לפחות אדריכל אחד. אמונה עממית זו מסבירה את הצפתם של המוסדות להשכלה גבוהה בצעירים שמשאת נפשם ללמוד אדריכלות, למרות שידוע שאין מספיק מקומות עבודה לכולם. בפקולטה לאדריכלות בפירנצה נרשמים לקתדרה של המעצב והאדריכל הנודע אדולפו נאטליני כ-1,000 סטודנטים מדי שנה.

איש אינו מטיל ספק בכך שאיטליה היא מעצמה בתחום העיצוב העכשווי, והעיר מילאנו היא הבירה הלא מוכתרת של העיצוב הבינלאומי. הרבה אנשים בעולם מעדיפים היום לא רק מאכלים איטלקיים אלא גם חליפות, נעליים, תיקים, ריהוט, מכשירים ומכוניות יוקרה איטלקיות. כל המוצרים האלה, מעוצבים היטב, בדרך כלל בסגנון מאופק.

העיצוב האיטלקי כבש את העולם בהדרגה. ראשיתו בשפל הכלכלי שפקד את איטליה עם תום מלחמת העולם השנייה. רומא, פירנצה וונציה לא נהרסו בהפצצות אוויר כמו ערים רבות אחרות באירופה. לפיכך, בניגוד לאדריכלים אירופים, אדריכלים איטלקים לא עסקו בבנייה ושיקום התשתית עם תום המלחמה. עשרות אדריכלים מחוסרי עבודה פנו לעיסוקים שנראו בזמנו שוליים: עיצוב מוצרים שונים, בדרך כלל עבור יזמים פרטיים וחברות משפחתיות קטנות. עיסוק שולי זה הפך עם הזמן למנוף אדיר, בעזרתו הפכה איטליה למובילה בעולם בכל הנוגע לתעשיות עיצוב. בראיון לטלוויזיה ענה פיליפ סטארק, מבחירי האדריכלים והמעצבים הצרפתים, לשאלה: "מהו מעצב?" - "איש שמכין שרטוטים של חפצים שונים, ליצרנים איטלקים".

נראה כי המושג עיצוב, כמו שאנו מכירים אותו היום, התגבש במקביל למהפכה התעשייתית. עד לאותה תקופה יצרו בעלי מלאכה חפצים בהתאם למסורת ולקונבנציות התרבותיות, והכניסו בהם שינויים תוך התחשבות בדרישות המזמין. בעקבות המהפכה התעשייתית החל הייצור ההמוני והבעיות השתנו. כעת התמקדו היצרנים בתכנון המוצר ובשלבי הייצור וההרכבה שלו. על רקע זה התפתח מקצוע חדש, המעצב. שלא כמו בעל מלאכה, שהיה בקשר ישיר עם הלקוח ששילם לו ישירות על עבודתו, מנותק המעצב במידה רבה מציבור הצרכנים שלו ואת שכרו הוא מקבל מבעל המפעל, המעוניין להגדיל את המכירות ולחסוך בהוצאות, ככל שניתן, תוך סיפוק דרישות הלקוחות הפוטנציאלים שלו.

השותפויות הראשונות ביו יצרנים למעצבים, שהגיעו מתחום האדריכלות והאמנויות הפלסטיות, התפתחו באיטליה בראשית שנות החמישים. שותפים אלה השקיעו את כספם ומרצם, כדי להפיק מוצרים חדשים, תוך היענות לאתגרים שהציב העולם המשתנה במהירות. לא פעם הקדימו המוצרים את זמנם, וקהל הצרכנים לא היה מוכן לקלוט אותם. שמות כמו CASTELI, CASSINA, DANESE, AVINA היו באותן שנים שמות אנונימיים של יזמים חרוצים, שמטרתם היתה עיצוב איכותי, ייחודי ואמין. האדריכל ג'ו פונטי והירחון שלו "דומוס", נתנו גיבוי תקשורתי לכל מה שנראה להם כמבטיח ומתקדם. לאט לאט במאמץ רב, במשך לא פחות מעשרים שנה, הצליחו היזמים המבטיחים הללו להתפרסם. היום מתנוססים שמות אלה על חזיתות של אולמות תצוגה מפוארים באיזור פיאצה סנט באבילה, במילאנו. למבקר במילאנו כדאי לבקר בהם. הכניסה חופשית ואפשר לראות שם דגמים של פריטי ריהוט ומנורות שזה עתה ירדו מפס הייצור. צוות מקצועי מספק למבקרים הסברים מפורטים על סוגי החומרים, תהליכי הייצור ומועדי האספקה.

אם הזדמנתם לשם, צאו לטיול ברחוב MONTE NAPOLEONE המפואר והרחובות הקטנים המסתעפים ממנו, שבהם מתרכזות חנויות היוקרה. חלונות הראווה מציעים את מיטב התוצרת של האופנאים האיטלקים. עיצובי החלון עצמם מרשימים ביותר, לעיתים מרשימים אף מהסחורה המוצגת בחלון. לא תוכלו להרחיק לכת בלי לחצות את רחוב MANZONI לכיוון אקדמיה בררה. זהו איזור הבוהמה של מילאנו. יש בו מוזיאון נפלא, גלריות ובתי קפה. רחובות חמורי סבר מחליפים את העושר הנוצץ של הרחובות המסחריים דרכם עברתם. בערך במרכז הרחוב (על המדרכה של לה-סקאלה) יש חנות יפהפייה לריהוט וכלים בשם

SAWYA & MORONI. אם אתם רוצים לדעת עוד על עיצוב איטלקי כדאי להיכנס פנימה ולחפש את פאולו מורוני, אחד הבעלים. מורוני מכיר היטב את המקצוע, הוא איש מסביר פנים ובעיקר מדבר קצת עברית.

יש להכיר בכך שהאיטלקים הם עם בעל רגישות אסתטית יוצאת דופן. האם זה רק משום שגדלו בסביבה מטופחת, או משום שכל דור תורם את חלקו ומוסיף לתרבות אסתטית זו נדבך נוסף? הדבר דומה לשאלה: מה קדם למה, הביצה או התרנגולת? העובדה היא שכל שכבות האוכלוסייה מעורבות כל הזמן בעשייה אסתטית. הייתכן שיש מכנה גנטי משותף לכל האיטלקים, מעין חוש שביעי רגיש לאסתטיקה, או שמא הם פשוט משקיעים יותר מאמץ מאיתנו? התשובה אינה חשובה. המציאות מעוררת קנאה כל פעם מחדש.

כמות העיתונים וכתבי העת בתחום האדריכלות והעיצוב, היוצאים לאור באיטליה, גדולה יותר מכל מדינה אחרת בעולם. לכתבי עת אלה תפקיד מכריע בהתפתחות המוצרים האיטלקיים. לא פעם צילומים של עבודות, שמלווים בכתבה בעיתון הנכון, קידמו את שיווקם של מוצרים עוד בטרם נכנסו לפס הייצור ותרמו בכך להופעתם בשוק. הירחונים DOMUS ו- INTERNI מספקים חומר היסטורי ועדכני מעניין (חלק מהמאמרים מתורגמים לאנגלית) ולוח מפורט של תערוכות עיצוב ואדריכלות ואירועים חשובים בתחום, הנערכים בכל רחבי איטליה. ירידים מסחריים נערכים במשך כל השנה במקומות שונים, ובמהלכם נוצר הקשר בין היצרנים, המעצבים והקניינים, המגיעים מכל העולם. אפשר ליהנות מירידים אלה גם בלי לרכוש דבר. מרבית הירידים נערכים במילאנו, אך אירועים מרתקים מתרחשים גם בוורונה, בפירנצה, בפדובה ובמקומות אחרים באיטליה נערכים כל הזמן שווקים פתוחים של עתיקות, העוברים מעיר לעיר על פי לוח זמנים קבוע מראש. בחיפוש אחריהם תגיעו לערים יפהפיות כמו פיסטויה, ארצו ומודנה, שהביקור בהן מומלץ מאוד."

התפרסם לראשונה במגזין מסע אחר בשנת 1991

.