שלושה זכרונות או שלושה סיפורי חיים שהפכו זכרונות

שלושה סיפורים ליוו אותנו כילדים כששאלנו לפעמים על ילדותו של אבא. הראשון נשמע לנו כמו אגדה והשני, תאר במדוייק את מי שיגדל להיות אבא שלי, השלישי יגדיר את נקודת מבטו הייחודית. במחשבה שניה. אולי שלושתם עושים זאת באיזשהו אופן. ביקשתי מאמא שלי, לחזור ולספר את הסיפורים. לאמא שלי יש יכולת מדהימה לזכור פרטים (לפעמים גם לסדר אותם מחדש על פי הצורך) וכשרון לשפות. שני אלה היו לה לעזר שנפגשה במשפחת גאון ובסבתי הביקורתית והמחמירה. היא למדה יוגוסלבית הקשיבה וזכרה כל פרט - בין אם זה מתכון ובין אם רסיסי זכרונו של ההיסטוריה המפוארת של המשפחה. "לא הבנו, אנחנו הצברים שנולדו בארץ, מה הייתה משמעותה של השואה. בתנועת הנוער סיפרו לנו על היהודים שהולכים 'כצאן לטבח'. רק שנפגשתי עם לוטי ומנטו, התחלתי להבין מה באמת קרה באירופה בתקופת המלחמה ומה באמת עומד מאחורי המילה 'שואה' ".

זיכרון ראשון – ילדות מוקדמת

"איזיקה היה תינוק מאוד בכיין, לאבא שלו, מנטו,נמאס מלקום כל לילה ולנענע את העריסה שלו אז הוא קשר מידי ערב, חוט לידית של העריסה ואת הקצה השני קשר לאצבעות הרגל שלו. גם בשנת הצהרים הוא היה מניח את איזיקה בעריסה , קושר את החוט ומנענע את הרגל שלו למעלה ולמטה, ומנענע את העריסה. הוא עשה את זה כל כך הרבה פעמים שזה הפך להיות ממש הרגל מתוך שינה. ומאז, גם כשאיזיקה גדל, הוא היה מנענע את הרגל בלילה כדי להרדים את התינוק הבכיין..."

לוטי, מנטו ואיזיקה

זיכרון שני – ילדות מאושרת

"דודה של איזיקה, בבה, היתה זמרת מפורסמת וסולנית של להקת גברים ידועה. כשיצאה למסע הופעות באוסטריה היא קנתה לאיזיקה, שהיה בן שלוש, רכבת חשמלית נהדרת. כל המבוגרים שהתיישבו לשמוע את החויות של בבה מנסיעתה לוינה, הניחו לאיזיקה לשחק עם הרכבת לבדו. אחרי שעה ארוכה הם הבחנו בשקט יוצא דופן והחליטו ללכת לברר מה קרה. לתדהמתם הם גילו כי איזיקה פרק את הרכבת לחלקים קטנטנים - הזו היתה מתנה מאוד יקרה וחשובה וכולם כעסו עליו מאוד. כשהם שאלו אותו למה הוא פרק את הרכבת ? ענה איזיקה שהוא בסך הכל רצה לדעת איך היא נוסעת על הפסים."

לוטי ומנטו בחזית הבית בבית הלוי.

זיכרון שלישי – ילדות במלחמה

"בזמן מלחמת העולם השניה, איזיקה ואימו לוטי ,חיו במחנה של פרטיזנים לוחמים נגד היטלר. במחנה היה מורה שלימד את כל הילדים מידי יום. לקראת ביקרו של צ'רצ'יל במחנה תכנן המורה להכין הצגה עם כל הילדים במחנה, שיתאר את הניצחון של הפרטיזנים והאנגלים על היטלר. איזיקה שהיה הילד הכי קטן והכי חלש, נבחר לשחק את היטלר. לקראת סוף ההצגה, כשהאנגלים והפרטיזנים בהצגה ניצחו את היטלר, הם צעקו עליו והעליבו אותו. איזיקה שהיה בסך הכל בן 5... התחיל לבכות. טיטו - מנהיג הפרטיזנים ולימים נשיא יגוסלביה, הרים אותו ואמר לו "אם הילטר היה חמוד כמוך, מזמן כבר היינו מנצחים אותו"